ליאור נ' סינרון מדיקל בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת, סינרון מדיקל בע"מ (להלן: "סינרון" או "החברה"), הינה חברה ציבורית ישראלית העוסקת בתכנון, פיתוח ויצור של מכשירים וציוד מתקדם לטיפולים בלתי פולשניים בתחום האסתטיקה הרפואית, אשר הוקמה בחודש יולי 2000.

2.לאחר הקמתה של סינרון, פעלה היא לגיוס משקיעים לשם פיתוח עסקיה ,ובין משקיעיה נמנתה אף חברה בשם "Albrace" (להלן: "אלברייס") אשר התובע (להלן: "ליאור" או "התובע") הינו בעל השליטה בה.

אלברייס השקיעה בסינרון סך של 50,000 דולר ארה"ב, ותמורתן, קיבלה 74,963 מניות, וכן, גם אופציות לרכישת 165,000 מניות נוספות, אותן מימשה בשלב מאוחר יותר.

3.בשנת 2002 נאלצה סינרון להתמודד עם תביעות משפטיות, כבדות משקל, אשר הוגשו כנגדה הן בישראל והן בארצות הברית, על ידי חברת לומניס בע"מ (להלן: "לומניס"), במסגרתן טענה לומניס, בין היתר, כי סינרון וכן נושאי משרה אחדים בה, וכן עובדיה ובעלי מניותיה, ובכללם אף התובע, גזלו ממנה את סודותיה המסחריים, ועשו שלא כדין שימוש בטכנולוגיה, אשר, כך הטענה, הייתה קניינה הבלעדי של לומניס.

התביעות הללו הצריכו ניהול הליכים משפטיים סבוכים הן בארץ, ובייחוד בארצות הברית, ומדרך הטבע היו כרוכות בהשקעת משאבים נכבדים בייצוג משפטי, והסיכון הטמון בהן הילך אימים על סינרון ועל בעלי מניותיה, הן מבחינת המשך פעילותה המוצלחת של סינרון, והן מבחינת הסיכון שתביעות אשר כאלו יהא בכוחן לטרפד את תוכניות ההנפקה שסינרון תכננה לבצע, בבורסה לניירות ערך בניו יורק (Nasdaq) .

4.עד כמה היו העניינים יגעים מבחינתה של סינרון, העידה העובדה כי במסגרת בקשה לצווי מניעה שהגישה לומניס כנגד סינרון בבית משפט בארצות הברית, מסר בית המשפט לצדדים, בחודש יוני 2003, "טיוטת החלטה", הקרויה "החלטה טנטטיבית" (Tentative Decision). החלטה טנטטיבית זו, לו הייתה מקבלת בסופו של דבר תוקף של החלטה מחייבת, משמעותה הייתה הרת גורל לגבי המשך פעילותה העסקית של סינרון באשר על פיה הוכיחה לומניס לכאורה כי סינרון מפרה את זכויותיה של לומניס, ומשמעות הדבר הייתה כי אפשר וייאסר על סינרון לשווק את מוצריה בארצות הברית.

5.למזלה הטוב של סינרון, בסופו של דבר, שינה בית המשפט האמריקאי את טעמו, וביום 11/7/03, נתן החלטה, אשר במספר עניינים עקרוניים וחשובים הפכה על פניה את חוות הדעת של ההחלטה הטנטטיבית, ומשמעותה הייתה כי סיכוייה של סינרון להצליח בהליכים המשפטיים אל מול לומניס נראו כעת טובים יותר, והוסר האיום של הוצאת צו מניעה זמני אשר יאסור על סינרון את המשך מכירותיה בארצות הברית.

6.כפי שקורה לא אחת בהתנהלותם של צדדים ניצים המנהלים זה עם זה עימותים משפטיים, נתקיים אף כאן, במקביל להליכים המשפטיים, שיח בין סינרון ולומניס בניסיון לפתור את המחלוקת שביניהם על דרך הפשרה.

בין מחצית חודש אוגוסט 2003 ועד 25/9/03, ניהלו הצדדים ביניהם הליכי גישור בארה"ב, בפני שופט בדימוס, הן בנוכחות הצדדים והמגשר, והן באמצעות שיחות ועידה טלפוניות, אלא שבמועדים הללו לא הניבו הליכי גישור אלו הסכם כלשהו.

מתווה הפשרה אשר בו ניסו הצדדים ללכת היה כזה שייחתם הסכם בין הצדדים, על פיו תהיה רשאית סינרון לשווק את המוצרים נשוא המחלוקת בארה"ב, כנגד תשלום תמלוגים ללומניס, אלא שמאמצי הגישור לא עלו יפה בעת ההיא, בשל פערים ניכרים שהיו בין דרישותיה של לומניס, לבין מה שסינרון הייתה מוכנה להסכים לו. בשל פערים קיצוניים אלו בעמדות המיקוח של הצדדים , נוצר למעשה נתק במו"מ לפשרה, וכל צד התבצר בעמדותיו.

7.נקדים מאוחר למוקדם ונאמר כבר כעת, כי את אשר לא הצליחו הצדדים להשיג בחודשים אוגוסט וספטמבר 2003, עלה בידם להשלים חודשים אחדים לאחר מכן, בחודש דצמבר 2003.

בתחילת חודש דצמבר 2003, החלה להתגבש הסכמה בין הצדדים, אשר בשלה לכדי הסכם מחייב (Deal Memorandum) ולאחר טיוטות אחדות שהוחלפו בין ב"כ הצדדים נחתם ההסכם ביום 6/1/04.

ההסכם שהושג בין סינרון ללומניס הסיר באחת את הצל הכבד אשר העיב על סינרון, על פעילותה ועל סיכויי הצלחתה, ולא ארכו חודשים רבים עד שבחודש אוגוסט 2004 ממשה סינרון את תוכניתה העסקית ובצעה הנפקה של מניותיה בבורסת ה Nasdaq בניו יורק.

8.נחזור במנהרת הזמן חודשים אחדים לאחור ונספר לקורא כי בחודש ספטמבר 2003, ביקש התובע להפחית מן הסיכון הגלום באחזקת מניותיו, והחליט כי ברצונו למכור מחצית מן המניות המוחזקות בידי אלברייס שבשליטתו, לצד שלישי. לטענתו, בפגישה אקראית בכנס רפואי בברצלונה, הפנה תשומת ליבו מנכ"ל סינרון מר משה מזרחי( להלן: "מזרחי") לכך כי על פי תקנות החברה יש לה זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות המוצעות למכירה על ידי מי מבעלי המניות. התובע, איתן בדעתו למכור את מחצית ממניותיו, כאמור, הציען לחברה במחיר של 1.88$ למנייה, והחברה קיבלה הצעתו, ורכשה ממנו, ביום 23/10/03, את המניות , דהיינו 120,000 מניות בתמורה כוללת של 225,000 $.

9.בחודש פברואר 2005, לאחר שבוצעה כבר ההנפקה בניו יורק, מכר התובע במסחר בבורסה את מחצית ממניות החברה אשר הותיר ברשותו, וזאת במחיר של כ 30$ למניה, וקיבל בעבורן סך כולל של 12,300,000 דולר.

10.התובע טוען כי שנים אחדות לאחר מכן, בחודש מאי 2010, נודע לו במקרה ולראשונה, בפגישה שהייתה לו עם מר Kevin Moreno (להלן: "מורנו") מי שהיה בשעתו אחד מעובדי לומניס, כי המו"מ לפשרה שהתנהל בשעתו בין סינרון ללומניס, החל טרם שהוא מכר את מחצית מניותיו לחברה, ואף כי בעת ההיא המו"מ היה במצב מתקדם. לטענתו, עובדת ניהולו של המו"מ הוסתרה ממנו במכוון על ידי מזרחי וכי לו היה יודע בזמן אמתי בעת מכירת מניותיו לחברה כאמור, כי החברה מנהלת מו"מ עם לומניס לסיום התביעה בפשרה, לא היה עולה על דעתו כלל להתקשר בהסכם למכירת מניות, ובוודאי שלא היה מסכים למוכרם במחיר שבו נמכרו.

על מנת להמחיש את גובה ההפסד שנגרם לו, או ליתר דיוק, את גובה הרווח שנמנע ממנו, בשל הסתרת עובדת ניהול המו"מ כאמור, התובע מטעים כי הסכום שבו קיבל בגין מכירת המניות שנותרו בידו לאחר ההנפקה, גבוה למעלה מפי 50 מן הסכום שבו רכשה ממנו סינרון את מניותיו.

11.התובע טען כי סינרון נהגה כלפיו בחוסר תום לב חמור בכך שלא גילתה לו את המידע הנ"ל, ובעשותה כן, הפרה את חובותיה כלפיו באופן קיצוני.

עוד טען התובע כי סינרון הטעתה אותו וגרמה לו להתקשר עמה בהסכם מכר המניות, ולפיכך התקשרותו עמה בהסכם המכר הינה עקב טעות, שהיא תוצאת הטעיה זו, ולפיכך זכאי הוא כי יוצהר על ביטול ההסכם וכי על בית המשפט להורות על השבת המניות שנמכרו ללומניס מכוח ההסכם לידיו, או לחילופין על השבת שוויין של המניות האמורות מיום הגשת התביעה.